האם אפשר לכמת את רמות הרעב בזמן דיאטה?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

מי מאיתנו לא היה שם? מתחילים לבצע דיאטה בידיעה שהפעם זו הפעם האחרונה ואנו נגיע סוף סוף למטרות שהצבנו לעצמנו אבל איפשהו בתהליך אנחנו מתחילים להרגיש את הרעב מחלחל לו וההתמדה שלנו נפגעת. מכאן ועד עלייה חוזרת במשקל הדרך קצרה ביותר. מחקר מעניין מנסה לבחון את רמות הרעב בזמן דיאטה.

טל בן משה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter

אוכלוסיית העולם הולכת ומשמינה משנה לשנה יותר ויותר. נכון לשנים 2013-2014 אחוז האנשים בעלי עודף משקל והשמנה בארה״ב (BMI מעל 25) עומד על 73% אחוזים לערך ובישראל נתוני הלמ״ס לשנת 2018 מראים כי בישראל שיעורי עודף המשקל וההשמנה נמצאים באזור ה 50%. אין זה מפתיע שחלק גדול מאוד מהאנשים אינו מרוצה ממשקל גופם ונמצא בדיאטה. בעבר סקרתי את הסיבות העיקריות לכך שאנשים לא מצליחים לשמור על המשקל שלהם לאחר דיאטה אבל במאמר הנוכחי ננסה לראות כיצד הגוף הסופר חכם שלנו מנסה למנוע מאיתנו לרדת במשקל על ידי שימוש במנגנונים מתוחכמים. בסופו של המאמר הזה נוכל להבין ולכמת מבחינה קלורית את הדחף שנוצר לנו כאשר אנחנו יורדים במשקל. 

בשנת 2016 פורסם מאמר שמבתסס על מחקר חלוצי שבוצע על ידי כמה מהמוחות היותר מבריקים שיש לנו בעולם המטבוליזם. המחקר נועד להבין מה קורה לאנשים כאשר הם יורדים במשקל אך אינם מודעים לכך. 

מה עשו?

בשנת 2014 פורסם מחקר חלוצי וחשוב ובו 153 נבדקים חולי סוכרת מסוג 2 קיבלו כ 300 מ״ג ליום מתרופה בשם Canagliflozin למשך 52 שבועות. מה שהתרופה הזאת עושה הוא דבר מאוד פשוט: היא גורמת לחור במערכת של האנשים שקיבלו אותה ובעצם גורמת להם לאבד כ 90~ גרם גלוקוז ליום דרך השתן מה שאומר שאותם אנשים מאבדים כ 400 קלוריות ליום בממוצע אך הם אפילו לא מודעים לכך. למה לא מודעים לכך? המחקר היה מחקר פלסבו כפול סמויות והנבדקים לא ממש ידעו מה הם מקבלים ואיך זה אמור להשפיע על גופם. כמובן שלפני המחקר החוקרים ניטרו את הנבדקים ובדקו שהם מאוזנים מבחינת המשקל ודרך שימוש בפורמולות מתקדמות שקיבלו תיקוף מדעי, החוקרים יכלו להעריך כל אספקט שקשור להוצאה האנרגטית היומית של הנבדקים. 

מה גילו?

מה שהחוקרים שמו לב אליו וכמובן לא הפתיע אף אחד הוא שהנבדקים אשר קיבלו את התרופה ירדו במשקל ואילו הנבדקים שקיבלו פלסבו לא ירדו במשקל. 

כמו שאפשר לראות הנבדקים שקיבלו את התרופה ירדו באזור ה 3.5-4 ק״ג במשך תקופת המחקר. 
הדבר היותר מעניין בכל הסיפור הזה הוא שהירידה שנצפתה הייתה הרבה יותר קטנה ממה שהנבדקים היו אמורים לרדת. כמו שאפשר לשים לב בתמונה הבאה, הנבדקים ירדו כ 3.5-4 ק״ג בזמן שהיינו מצפים שהם יירדו מעל 10 ק״ג.

כל העניין הזה של הפער הגדול בין מה שהנבדקים היו אמורים לרדת ולמה שהנבדקים ירדו בפועל נתן לחוקרים את ההזדמנות לכמת את רמות הרעב ואת מנגנוני ההגנה של הגוף מפני ירידה במשקל שכן ישנה איזושהי מערכת שנכנסה לפעולה וגרמה לנבדקים לצרוך עוד קלוריות במהלך היום וזאת על ידי שינויים ברמות הרעב. אם לא הייתה קיימת מערכת שכזאת, היינו רואים הלימה בין מה שהנבדקים היו אמורים לרדת לבין מה שהם ירדו בפועל. בעזרת ניתוחים מתמטיים מתקדמים החוקרים הגיעו למסקנה ש:  

כל 1 ק״ג ירידה של משקל הגוף הדחף לאכול עולה ב 100 קלוריות לערך.

דיון:

המחקר הנוכחי הוא מחקר חלוצי חשוב ביותר. זהו המחקר הראשון שבאמת נתן לנו תמונה טובה יותר לגבי המערכות ההומאוסטטיות של הגוף וכיצד הן מגנות עלינו מפני ירידה במשקל. כמובן שההגנה הזאת היא בעלת ערך הישרדותי גבוה מאוד כאשר אנחנו בתת-תזונה אבל לאותו אדם הרוצה לרדת במשקל החיים מסתבכים הרבה יותר. 
חשוב מאוד לציין שאחד מהיתרונות של המחקר הנוכחי הוא היותו מחקר פלסבו כפול סמויות. החלק המורכב של מחקרים בביו-אנרגטיקה הוא כל עניין הפיצוי הקלורי המודע של הנבדקים. החוקרים יכלו להגיד לנבדקים להוציא עוד 400 קלוריות ליום מפעילות גופנית אך ייתכן שכל פיצוי שהיה מגיע לאחר מכן היה נובע מהפעילות עצמה וממנגנונים פסיכולוגיים ולאו דווקא ממנגנונים פיזיולוגיים נטו. 
כמובן שכמו שיש יתרונות יש לנו גם חסרון אחד בולט של המחקר והוא הביצוע על נבדקים שהם חולי סוכרת מסוג 2. דבר זה יכול לפגוע בתוקפו החיצוני של המחקר ולא בטוח שניתן להכליל בצורה טובה לגבי אנשים שאינם חולי סוכרת אך חשוב לזכור שזהו מחקר ראשוני בתחום והעתיד עוד בפתח. 
דבר נוסף הוא שאין אנו יודעים עם רמות הרעב עולות בקצב אחיד. זאת אומרת, האם 7 ק״ג = 700 קלוריות של דחף לאכול והאם 10 ק״ג ירידה = 1000 קלוריות של דחף לאכול. כרגע אין לנו תשובות לכך אבל ההנחה המקובלת היא שלא.

כאשר אנחנו מחברים את התמונה הכללית אנחנו יכולים לדמיין מצב שבו אדם מבצע דיאטה, אותו אדם מוריד את הצריכה הקלורית שלו בצורה די דרסטית בתחילת הדיאטה, עם הזמן ההוצאה האנרגטית שלו יורדת מעט (כ 20-30 קלוריות על כל 1 ק״ג שהוא יורד במשקל) אך רמות הרעב שלו עולות פלאים. אם אנחנו נסתכל על זה בצורה של גרף נוכל לראות כמה דברים מעניינים: 

הקו הכחול הרציף מייצג את ההכנסה הקלורית שלנו בזמן דיאטה. כמו שאפשר לראות בממוצע אנשים מורידים 700-800 קלוריות בתחילת הדיאטה שלהם אבל מהר מאוד מתחילים להחזיר לאט לאט את הקלוריות שלהם. 

הקו הצהוב מייצג את הירידה בהוצאה האנרגטית היומית. 
כמו שציינתי לפני אנחנו יודעים שעל כל 1 ק״ג של ירידה במשקל הגוף שלנו ישנה ירידה של 20-30 קלוריות בהוצאה האנרגטית היומית. 
שימו לב שאיפשהו בחודש ה-6 לדיאטה 2 הקווים חוצים זה את זה וזו הנקודה שרוב רובם של האנשים נתקעים בירידה במשקל (הוצאה אנרגטית = הכנסה קלורית). 

הקו הכחול הקטוע מייצג את רמות הרעב שלנו. 
כמו שראינו במחקר הנוכחי אנחנו מעריכים שעל כל ירידה של 1 ק״ג במשקל הגוף ישנה עלייה של 100 קלוריות בדחף לאכול אבל זה לא באמת משנה אם זה 100 קלוריות או 70 קלוריות אלא רק לצורך ההמחשה. 

ז״א בנאדם שמתחיל דיאטה ויורד לאט לאט במשקל אוכל כמות קלורית מסוימת שאיננה בהלימה עם מה שהגוף שלו באמת רוצה לאכול (קו קטוע). המרחק הזה בין הצריכה בפועל לבין הצורך של הגוף (שרק גדל עם הירידה במשקל) מייצג את כמות המאמץ שאנו צריכים להשקיע. אלו שיש להם כלים טובים ומצליחים להתמיד (ולהתאמץ) לאורך זמן יצליחו בדיאטה ובשימור המשקל שלהם ואילו רוב רובם של האנשים ישברו בתהליך כי זה פשוט קשה מאוד להתאמץ כל כך לאורך זמן. 

טל בן משה

בוגר קורס מדריכי חדר כושר ואימון קטינים (וינגייט), בוגר קורס מדריכי חדר כושר בכירים, מאמן קרוספיט level 1, בוגר קורס מאמנים אישיים של acsm, מנהל של קבוצת הכושר ״מדברים על כושר ותזונה״. עוסק בהדרכה כ-18 שנה. בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ובשלבי תואר שני.