מחקר הרעב של מינסוטה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

טל בן משה

בין השנים 1944-1945 התקיים אחד המחקרים הכי חשובים בעולם התזונה (אם לא ה..)

Minnesota semi starvation study

מה עשו?​

במחקר המדהים של אנסל קיז השתתפו 36 גברים צעירים שהוכנסו למצב המדמה רעב כפי שאפשר לצפות לו בזמן מלחמה. המחקר חולק לכמה שלבים:

שלב ההכנה – מטרת שלב זה הייתה לבדוק את כמות הקלוריות שהגברים צורכים ביום בכדי לשמר את משקלם וזאת לאחר שקלול הליכה שבועית של 22 מייל (כ-5 ק״מ ביום). נמצאה צריכה ממוצעת של כ 3200 קלוריות ליום. בנוסף לכך נבדקו היביטיים פיזיולוגים/פסיכולוגיים של הנבדקים כדי ליצור סוג של נקודת בסיס התחלתית.

שלב הרעב – בשלב זה הנבדקים צרכו כ-1600 קלוריות ליום במשך 6 חודשים (50% מהמאזן הנטרלי). צריכה שיכולה להיות די דומה לדיאטות מסוימות בימנו. במקביל לצריכה הקלורית הנבדקים עבדו כ 15 שעות בשבוע וביצעו הליכות למרחק כולל של 22 מייל (35 ק״מ) בשבוע. השאיפה הייתה לרדת כ 1.1 ק״ג בשבוע עד לירידה כללית של 25% מהמשקל ההתחלתי.

שלב ההתאוששות המוגבל – הנבדקים חולקו ל 4 קבוצות שונות שצרכו בין 2000-3500 קלוריות במשך 3 חודשים במטרה לבדוק באיזו תזונה הם ישתקמו בצורה הטובה ביותר.

שלב ההתאוששות הבלתי מוגבל – בשלב זה שנמשך כחודשיים הנבדקים הונחו לאכול באופן חופשי.

מה מצאו?

במהלך השלב השני של המחקר (שלב ההרעבה) השינויים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים היו בולטים ביותר. הנבדקים שהיו בריאים לחלוטין בתחילת המחקר הפכו למרוסקים לחלוטין הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. מבחינה פיזית הנבדקים דיווחו על רעב, עייפות וחולשה. הם איבדו 21% מהכוח שלהם וזאת רק ב 12 השבועות הראשונים של הדיאטה. הם דיווחו על סחרחורות, נשירת שיער, אובדן מסת שריר וקורדינציה וחלקם אף פרשו מהקורסים שלהם באוניברסיטה.

מבחינה פסיכולוגית, הנבדקים לא הפסיקו להתעסק באוכל, לחשוב על אוכל, על זמני הארוחות (חלקם הפכו לשפים לאחר הניסוי). הם חוו התקפי זלילה שלא יצאו לפועל, הם איבדו כל חשק מיני, נכנסו לדיכאון, אחד מהמשתתפים כרת לעצמו 3 אצבעות בעזרת גרזן ועוד כמה דברים נחמדים.

מבחינת אדפטציה לדיאטה ניתן היה להניח שאם הגוף לא היה משנה משהו אז כמות המשקל שהנבדקים היו אמורים לרדת במשך 24 השבועות היא כ 35 ק״ג וכמובן שכנראה על הדרך למות אבל בפועל הירידה הממוצעת הייתה 17 ק״ג לערך. מה שקרה הוא שחילוף החומרים הבסיסי של הנבדקים ירד ב 40% לערך. ומתוך ה 40% כ 1/3 הגיע ממקום שאיננו מוסבר על ידי ירידה במסת הגוף (Adaptive thremogenesis). 

מה הכוונה? הרכיב המשמעותי ביותר בחילוף החומרים במנוחה מגיע מהמסה שלנו. באופן כללי ופשטני ניתן להגיד שככל שאנחנו שוקלים יותר כך הגוף צריך יותר קלוריות ולהפך. כאשר אנחנו מבצעים דיאטה, מן ההכרח שעם הירידה במשקל תתלווה אליה ירידה בחילוף החומרים הבסיסי (ובהוצאה האנרגטית היומית). ירידה זו היא ״ירידה מוסברת״ לעומת אחותה ״הירידה הבלתי מוסברת״ שבה נמצא שינויים בחילוף החומרים שלא ניתן להסבירם או שהם אינם פרופורציונליים להבדלים במסת הגוף.

במחקר, אנסל קיז הבחין בכך שהוא צריך להוריד חלק מהגברים ל 1000 קלוריות ביום בשביל להמשיך את קצב הירידה במשקל שאותו תכנן. הגוף הוא מכונה חכמה ביותר, ברגע שאנחנו בדיאטה הגוף ינסה למנוע ירידה במשקל על ידי האדפטציות שהוזכרו לפני. בסופו של דבר הנבדקים המשיכו לרדת ולרדת במשקל עד כדי הגעה ל 5% שומן אצל חלק מהם.

בשלב ההתאוששות המוגבל הנבדקים קיבלו 400-800-1200-1600 קלוריות יותר ממה שצרכו עד אותו רגע (חולקו ל 4 קבוצות שונות) ונמצא שתוכן התזונה היה פחות רלוונטי להתאוששות (תכולת חלבון, ויטמינים). הגוף רק רצה קלוריות ומהר. אין זה מפתיע לגלות שבשלב האחרון של המחקר שבו כאמור הנבדקים קיבלו גישה חופשית לאוכל, חלק מהנבדקים הראו בולמוסי אכילה מטורפים.

נבדק אחד אכל כ 11500 קלוריות ביום אחד, נבדקים אחרים אכלו כמות כפולה מכמות הקלוריות שהם קיבלו בשלב הראשון ולמרות כל זה עדיין לא היו שבעים. כל הנבדקים העלו את המשקל שלהם בחזרה בתוספת של 10% לערך.

מסקנה עיקרית

תהיו חכמים עם הדיאטה שלכם. הורדה קיצונית של קלוריות יכולה לגרום ללא מעט בעיות.

שגיא גלוזמן

מאמן כח, היפרטרופיה, וכושר כללי. אני עוזר לשפר מדדי כושר ולהקל על תפקוד במטלות יומיומיות אצל אוכלוסיה כללית. מוביל לתוצאות ברמה גבוהה ובקצב מהיר אצל מתאמנים שרוצים לדחוף את עצמם לקצה להגיע להישגים מרשימים. רואה חשיבות גבוהה בהנגשת מידע מבוסס ראיות בתחום הכושר והבריאות לציבור הרחב.