מה למדנו ממחקרי השמנה מבוקרים?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

מחקרי השמנה נתנו לנו לא מעט פרספקטיבות שונות לצורה שבה אנשים משמינים כאשר נותנים להם להיות בעודף קלורי למשך זמן. המאמר הבא יציג כמה מהמחקרים היפים שבוצעו ואיך הם השפיעו על הרכב הגוף של הנבדקים.

טל בן משה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter

מבוא

נכון להיום, יש לנו מאות אם לא אלפי מחקרים מבוקרים על דיאטות שונות ומשונות אבל מחקרים מבוקרים על האכלת יתר (Overfeed) יש לנו כמה עשרות. הדעה שלי היא שיש יותר כסף או יותר נחיצות בחקר השאלה ״מה היא הדיאטה האולטימטבית?״ ופחות עניין בהשפעת הנוטרייאנטים השונים על אופי ההשמנה שלנו. כמו כן, יש לנו בעיה אתית מסוימת בביצוע מחקרי השמנה שכן אנחנו פוגעים בבריאות הנבדקים.

אנחנו יודעים בצורה ברורה לחלוטין שמה שקובע אם נעלה או נרד במשקל הן הקלוריות שלנו. נצרוך יותר קלוריות ממה שאנחנו זקוקים להן ונעלה במשקל ואם נצרוך פחות אז נרד במשקל. כמובן שמשקל יכול להיות מורכב מלא מעט דברים ויש חשיבות (וטענות) שדיאטות שונות יוצרות חלוקה שונה בין מסת השומן למסת הגוף. חשוב לציין שמסת גוף רזה = כל דבר שאינו מסת שומן. אין זה אומר שמסת גוף רזה = מסת שריר.

אתחיל לסקור את מחקרי האכלת היתר המבוקרים שיש לנו בתחום. המחקרים שיוצגו בוצעו בצורה יחסית טובה והם מתחלקים לקטגוריות שונות שמטרתן העיקרית היא לבדוק הבדל בין משתנה כזה או אחר.

דיאטות מערביות

ההגדרה של הדיאטה הזאת בהקשר המחקרי היא דיאטה דלה בחלבון (11-15% מהקלוריות) ומרובה בפחמימה ושומן (35-50% לכל אחד). 
המחקרים בוצעו לרוב על אוכלוסיה יושבנית, הצריכה הקלורית במחקרים הללו הייתה סופר מבוקרת (ארוחות שניתנו על ידי החוקרים). התוצאה שנמדדה היא משקל גוף והרכב הגוף (יחס בין עלייה בשומן לעלייה במסת גוף רזה).

1.בשנת 1986 .Poehlman et al ביצעו מחקר שבו גויסו 6 זוגות של תאומים זהים שצרכו 1000 קלוריות יותר ממה שהיו זקוקים להן למשך 22 ימים. הרכב הדיאטה היה 15% חלבון, 35% שומן ו 50% פחמימה. הנבדקים צרכו 3 ארוחות ביום שסופקו להם על ידי צוות החוקרים. העלייה הממוצעת במשקל הייתה 2.2 ק״ג כש 50% הגיעו משומן ו 50% ממסת גוף רזה. השונות בין אופי העלייה במשקל הייתה גדולה מאוד. נטען שאף היו נבדקים שירדו במסת השומן דבר שהוביל להנחה שיש השפעה גנטית חזקה בכל מה שקורה בזמן האכלת יתר.

2.בשנת 1990 .Bouchard et al ביצעו מחקר שבו נדגמו 12 זוגות תאומים שצרכו 1000 קלוריות יותר ממה שהיו זקוקים להן למשך 100 ימים. הרכב הדיאטה היה 15% חלבון, 35% שומן ו50% פחמימה. הנבדקים צרכו 3 ארוחות ביום ועוד חטיף בערב. העלייה הממוצעת במשקל הייתה 8.1 ק״ג כש 67% הייתה משומן (5.4 קילו) ו 33% ממסת גוף רזה (2.7 ק״ג). נצפתה שונות גדולה מאוד בין הנבדקים. נבדק אחד עלה 13.3 ק״ג בעוד שנבדק אחר עלה רק 4.3 ק״ג. כמו כן הייתה קורלציה יפה בין אופי העלייה במשקל לבין זוגות התאומים (כל זוג תאומים הראה עלייה די דומה במשקל).

3.בשנת 1990 .Roberts et al ביצעו מחקר שבו 7 גברים שצרכו 1000 קלוריות יותר ממה שהיו זקוקים להן למשך 20 ימים. הרכב הדיאטה היה 11% חלבון (1.5 גרם לק״ג משקל גוף), 43% שומן ו46% פחמימה. הנבדקים היו חופשיים אך הארוחות סופקו על ידי החוקרים. הנבדקים עלו בממוצע 2.5 ק״ג כש 68% מכך היה שומן ו 32% מסת גוף רזה. השונות בין הנבדקים גם כן הייתה גדולה ונעה בין עלייה של 250 גרם ל 2.8 ק״ג.

4.בשנת 2014 .Johannsen et al ביצעו מחקר שבו 29 גברים צרכו 40% יותר קלוריות ממה שהיו זקוקים להן למשך 8 שבועות. הרכב הדיאטה היה 15% חלבון (1.8 גרם לק״ג משקל גוף), 44% שומן ו41% פחמימה. הנבדקים היו חופשיים אך הארוחות סופקו על ידי החוקרים ונצרכו בנוכחות החוקרים. הנבדקים עלו בממוצע 7.6 ק״ג כש 55% מכך היה שומן ו 45% מסת גוף רזה.

5.בשנת 1980 .Norgan and Durnin ביצעו מחקר שבו 6 גברים צרכו 50% יותר קלוריות ממה שהיו זקוקים להן למשך 9 שבועות. הרכב הדיאטה היה 12% חלבון (2.2 גרם לק״ג משקל גוף), 43% שומן 38% פחמימה ו 7% אלכוהול. חלוקת הארוחות לא פורסמה אך הנבדקים צרכו את כל הארוחות תחת השגחת החוקרים. הנבדקים עלו בממוצע 6 ק״ג כש 62% מכך היה שומן ו 38% מסת גוף רזה. כמו כן, החוקרים שמו לב ש 1.8 ק״ג מהעלייה במשקל הגיע מנוזלים דבר אשר סיפק הסבר למקור העלייה במסת הגוף הרזה. ז״א 30% ממסת הגוף הרזה שהנבדקים עלו מקורה בנוזלים.

6.בשנת 1985 .Ravussin et al ביצעו מחקר שבו 5 גברים צרכו 60% יותר קלוריות ממה שהיו זקוקים להן למשך 9 ימים. הרכב הדיאטה היה 15% חלבון (2.1 גרם לק״ג משקל גוף), 40% שומן ו45% פחמימה. הנבדקים צרכו 3 ארוחות ביום תחת השגחת החוקרים. הנבדקים עלו בממוצע 3.2 ק״ג כש 56% מכך היה שומן ו 44% מסת גוף רזה.

7.בשנת 2013 .Cornford et al ביצעו מחקר שבו 7 גברים ו 2 נשים צרכו 70% יותר קלוריות ממה שהיו זקוקים להן למשך 14 ימים. הרכב הדיאטה היה 15% חלבון (1.9 גרם לק״ג משקל גוף), 35% שומן ו 50% פחמימה. הנבדקים שהו בבית חולים וצרכו 3 ארוחות ביום ו 4 חטיפים ביום. הנבדקים עלו בממוצע 2.1 ק״ג כש 67% מכך היה שומן ו 33% מסת גוף רזה.

8.בשנת 1971 .Salans et al ביצעו מחקר שבו 5 גברים (אסירים) צרכו כמות קלוריות יומית לא ידועה למשך 3-4 חודשים. הרכב הדיאטה לא היה ידוע. הנבדקים עלו בממוצע 16.2 ק״ג כש 64% מכך היה שומן ו 36% מסת גוף רזה.

9.בשנת 2010 .Tchoukalova et al ביצעו מחקר שבו 15 גברים ו 13 נשים צרכו כמות קלוריות בלתי ידועה למשך 8 שבועות. הרכב הדיאטה היה 15% חלבון, 35% שומן ו 50% פחמימה. חלק גדול מהמזון שנצרך היה מורכב מ ממתקים ומתוקים. הנבדקים עלו בממוצע כ 4.6 ק״ג ומתוכם 83% שומן ו 17% מסת גוף רזה.

10.בשנת 2010 .Ernersson et al ביצעו מחקר שבו 12 גברים ו 6 נשים נדרשו להכפיל את כמות הקלוריות שהם צורכים ביום וזה היה מבוקר על ידי כתיבת יומני תזונה (חולשה של המחקר). הפרוטוקול בוצע למשך 4 שבועות ולפי החוקרים נוצר עודף קלורי של 70%. הרכב הדיאטה היה 12% חלבון (2.4 גרם לק״ג משקל גוף), 43% שומן ו45% פחמימה. 
לטענת החוקרים 20% מהקלוריות הגיעו מסוכר ו 17% משומן רווי. הנבדקים עלו בממוצע כ 6.4 ק״ג ומתוכם 58% שומן ו 42% מסת גוף רזה. כמו כן הייתה עלייה משמעותית בשומן הכבד מ 1.1% ל 2.8%.

לסיכום: מחקרי השמנה מבוקרים על אוכלוסיה יושבנית שמבוססים על דיאטות מערביות שמורכבות מ 11%-15% חלבון ו 35%-50% מראים לנו עלייה של 60%-70% במסת השומן והיתר במסת גוף רזה שככל הנראה קשורה לתכולת נוזלים. אנחנו רואים שונות יחסית גדולה בין אנשים ובין המחקרים עצמם. ניתן לשים לב שמחקר 3 ומחקר 1 התבססו על פרוטוקול די דומה אך בעוד שבמחקר 1 הנבדקים עלו 50% בשומן ו 50% במסת גוף רזה, במחקר 3 הנבדקים עלו 68% במסת השומן ורק 32% במסת גוף רזה. ייתכן שהבדל זה מקושר לכמות החלבון הגדולה יותר במחקר 1. דבר נוסף, מחקרים 1 ו 2 מראים לנו את השפעת הגנטיקה על עלייה במשקל שכן הם בוצעו על זוגות תאומים זהים.

פחמימות מול שומנים

אם המחקרים הקודמים שהוצגו התבססו על דיאטה מערבית עם עודף קלורי בגודל כזה או אחר, מטרת המחקרים הבאים היא לבדוק את השפעת חלוקת הנוטרייאנטים. ז״א שהמחקרים יהיו זהים מבחינת העודף הקלורי אך יהיו בינהם הבדלים גדולים בכמות הפחמימות והשומנים.

11.בשנת 1995 .Horton et al ביצעו מחקר שבו 9 גברים במשקל תקין ו 7 גברים במשקל יתר צרכו 50% יותר קלוריות ממה שהיו זקוקים להן למשך 14 ימים. כמות הקלוריות העודפת סופקה או מפחמימות או משומנים. הרכב הדיאטות היה 11% חלבון, 25% שומן, 64% פחמימה ו 11% חלבון 58% שומן ו 31% פחמימה. בין פרוטקול לפרוטוקל התבצע ניקוי (wash-out) של 4 שבועות. כל המזון סופק על ידי צוות החוקרים. בזמן הדיאטה העשירה בפחמימה הנבדקים עלו בממוצע כ 2.9 ק״ג שמתוכם 52% הגיעו ממסת שומן ו 48% ממסת גוף רזה ובזמן הדיאטה העשירה יותר בשומן עלו 2.6 ק״ג כש 58% הגיעו משומן ו 42% ממסת גוף רזה.

12.בשנת 2000 .Lammert et al ביצעו מחקר שבו 20 גברים צרכו 1200 יותר קלוריות ממה שהיו זקוקים להן למשך 3 שבועות. הנבדקים חולקו ל 2 קבוצות שצרכו 2 דיאטות שונות. דיאטה 1: 11% חלבון, 11% שומן, 78% פחמימה. דיאטה 2: 11% חלבון, 58% שומן, 31% פחמימה. בתום המחקר קבוצת הפחמימה עלתה במשקל כ 1.4 ק״ג שמתוכן 57% מסת שומן ו 33% מסת גוף רזה. קבוצת השומן עלתה כ 1.6 ק״ג במשקל כש 69% ממסת השומן ו 31% מסת גוף רזה.

13.בשנת 2009 Claesson et al ביצעו מחקר שבו 25 גברים ונשים צרכו אקסטרה 20 קלוריות לכל ק״ג משקל גוף שהגיעו מבוטנים וממתקים (בנוסף לדיאטה הרגילה שלהם). סך הקלוריות העודפות הוערך ב 46% והמחקר נמשך שבועיים. הרכב הדיאטות היה 17% חלבון, 48% שומן, 35% פחמימה ו 10% חלבון, 21% שומן, 69% פחמימה. קבוצת הממתקים עלתה במשקל 0.8 ק״ג כש 38% ממסת השומן ואילו קבוצת הבוטנים עלתה 0.3 ק״ג ללא כל עלייה במסת השומן. (ניתן להעלות תהיות לגבי איכות המחקר).

לסיכום: מחקרים 11 ו 12 מדגימים לנו שאין באמת הבדל משמעותי בין האכלת יתר של פחמימות אל מול האכלת יתר של שומן. הקבוצות עלו בצורה די זהה במשקל ובחלוקה בין מסת שומן למסת גוף רזה. שאלה מעניינת היא סביב סוגי הפחמימה והשומן. מאחר שלא אוכל להכנס לנושא זה באופן פרטני חשוב להגיד שככל הנראה צריכה גבוהה של שומן רווי מקושרת עם יחס פחות טוב בין מסת שומן למסת גוף רזה (עלייה יותר גדולה במסת שומן) וחשוב גם לציין שצריכה גבוהה של סוכרוז בתפריט מקושרת עם עלייה בשומן הכבד.

 

כמות הקלוריות העודפות

השאלה הבאה שנשאל את עצמנו היא האם לכמות הקלוריות העודפות ישנה השפעה מיוחדת על הרכב הגוף ועל היחסים השונים בין מסת גוף רזה למסת שומן?

14.בשנת 2008 Siervo et al ביצעו מחקר על 6 גברים ובמחקר הנבדקים אכלו לפי 3 פרוטוקולים שונים שכל אחד מהם נמשך 3 שבועות ובין פרוטוקול לפרוטוקול בוצע שבוע הפסקה. פרוטוקול 1: 20% מעל דרישות האנרגיה היומיות, פרוטוקול 2: 40% מעל דרישות האנרגיה היומיות, פרוטוקול 3: 60% מעל דרישות האנרגיה היומיות. כל הארוחות סופקו על ידי החוקרים והרכב התזונה היה מורכב מ 12%-13% חלבון (1.4-1.7 גרם לק״ג משקל גוף), 43%-48% שומן, 40%-44% פחמימות. בדיקת הרכב הגוף בוצעה על ידי מודל 4 מדורים (הכי מדויק שיש לנו). התוצאות הראו שבפרוטוקול 1 (20%) הנבדקים עלו 0.7 ק״ג שמתוכם 57% שומן ו 43% מסת גוף רזה, בפרוטוקול 2 (40%) הנבדקים עלו 2.9 ק״ג שמתוכם 52% שומן ו 48% מסת גוף רזה, בפרוטוקול 3 (60%) הנבדקים עלו 5.7 ק״ג שמתוכם 63% שומן ו 37% מסת גוף רזה. העלייה העיקרית במסת גוף רזה נבעה מנוזלים.

דיאטות עשירות בחלבונים

יש לנו 7 מחקרים שבחנו השפעות של דיאטות עשירות בחלבונים על הרכב הגוף. 2 מחקרים בוצעו על אוכלוסיה יושבנית ו 5 מחקרים בוצעו על אוכלוסיית מתאמנים.

15.בשנת 1983 Webb and Annis ביצעו מחקר שבו 9 גברים צרכו 1000 קלוריות יותר ממה שהיו זקוקים להן למשך 30 ימים. הנבדקים חולקו ל 3 קבוצות שכל אחת ביצעה פרוטוקול מעט שונה מבחינת הרכב הנוטרייאנטים. פרוטוקול 1: 20% חלבון (2.4 גרם לק״ג משקל גוף), 50% שומן ו 30% פחמימה. פרוטוקול 2: 14% חלבון (1.7 גרם לק״ג משקל גוף), 41% שומן ו 45% פחמימה. פרוטוקול 3: 10% חלבון (1.2 גרם לק״ג משקל גוף), 30% שומן ו 60% פחמימה. הנבדקים חיו חיים חופשיים אך צרכו את המזון תחת פיקוח הדוק. 2 הקבוצות עם כמות החלבון הנמוכה יחסית (2 ו 3) עלו כ 2.7 ק״ג במשקל שמתוכם 78% ו 74% במסת השומן ואילו קבוצת החלבון הגבוה עלתה רק 1.8 ק״ג ורק 61% הגיעו ממסת שומן.

16.בשנת 2012 .Bray et al ביצעו מחקר שבו 25 גברים שהו בתא מטבולי במשך 8 שבועות וצרכו 1000 קלוריות יותר ממה שהיו זקוקים להן. המחקר הנ״ל היה סופר איכותי והנבדקים חולקו ל 3 קבוצות. קבוצה 1 (חלבון נמוך): 5% חלבון (0.7 גרם לק״ג משקל גוף), קבוצה 2 (חלבון בינוני): 15% חלבון (1.8 גרם לק״ג משקל גוף), קבוצה 3 (חלבון גבוה): 25% חלבון (3 גרם לק״ג משקל גוף). צריכת הפחמימות הייתה זהה (41%-42%) וצריכת השומן הותאמה לפי כמות החלבון. תוצאות המחקר הראו ש 3 הקבוצות עלו בצורה זהה במסת השומן (3.4-3.7 ק״ג). קבוצת החלבון הנמוך איבדה כ 0.7 ק״ג מסת גוף רזה בעוד ש קבוצת החלבון הבינוני והגבוה העלו את מסת הגוף הרזה שלהם ב 2.9 ו 3.2 ק״ג בהתאמה. אם אנחנו מסכלים על אחוזים אז קבוצת החלבון הנמוך עלתה 119% במסת השומן (עם השקלול של הירידה במסת הגוף הרזה) ואילו הקבוצה הבינונית והגבוהה עלו רק ב 58% ו 52%.

המחקרים שהוצגו עד עכשיו בוצעו על אוכלוסייה לא מאומנת. המחקרים הבאים בוצעו על אנשים שמתאמנים.

17.בשנת 2016 .Spillane et al ביצעו מחקר שבו 21 גברים מאומנים צרכו 1250 קלוריות יותר ממה שהיו זקוקים להן למשך 8 שבועות. הנבדקים צרכו 2 דיאטות שונות שבכל אחת מהן העודף הקלורי סופק ממקורות שונים. פרוטוקול 1: 1250 קלוריות אקסטרה מפחמימות בלבד. פרוטוקול 2: 1250 קלוריות אקסטרה משילוב של 94 גרם חלבון, 196 גרם פחמימה ו 22 גרם שומן. בו בזמן הנבדקים ביצעו פרוטוקול אימוני התנגדות טיפוסי. צריכת הקלוריות התפרסה סביב האימון בימים שהתאמנו או בבוקר כאשר לא בוצע אימון. לאחר חישובים שונים התברר שפרוטוקול 1 צרכו כ 1 גרם חלבון לכל ק״ג משקל גוף ובפרוטוקול 2 צרכו כ 2.4 גרם חלבון לכל ק״ג משקל גוף. 2 הקבוצות עלו במסת השומן בצורה זהה. 1.4 ן 1.5 ק״ג. קבוצת הדל חלבון עלתה כ 0.2 ק״ג במסת הגוף הרזה ואילו קבוצת החלבון הגבוה עלתה כ 2.3 ק״ג במסת הגוף הרזה. לא ניתן לדעת אם העלייה במסת הגוף הרזה הייתה קשורה לעלייה במסת השריר או לעלייה בנוזלים בגוף. ישנם טיעונים נגד המחקר הזה שמתבססים על כך שהאכלת היתר התבססה יותר על פחמימות ולא על חלבונים. בכל מקרה 1250 קלוריות מעל נטרלי זה קצת לא פרקטי והגיוני לרוב האנשים.

18.בשנת 2014 .Antonio et al ביצעו מחקר על 30 גברים ונשים מאומנים. במחקר, הנבדקים התבקשו להעלות את צריכת החלבון היומית שלהם ל 4.4 גרם לכל ק״ג משקל גוף למשך 8 שבועות. הנבדקים הושוו אל מול קבוצת ביקורת שלא שינתה כלום בתזונה שלה וצרכה כ 1.8 גרם חלבון לק״ג משקל גוף. לאחר שיקלולים הסתבר שקבוצת החלבון צרכה כ 800 קלוריות יותר והרכב הדיאטה היה 45% חלבון, 27% שומן ו 30% פחמימה. לאחר סיום המחקר לא היה כל הבדל סטטיסטי בין הקבוצות אך קבוצת החלבון הגבוה העלתה את מסת הגוף הרזה שלה ב 1.9 ק״ג אל מול 1.3 ק״ג של קבוצת הביקורת. בנוסף לכך, קבוצת החלבון הגבוה ירדה כ 0.3 ק״ג במסת השומן לעומת עלייה של 0.2 ק״ג בקבוצת הביקורת. המחקר הנ״ל היה מחקר לא מבוקר. ז״א שהנבדקים הונחו לעשות משהו מסוים אך לא באמת יודעים אם באמת כך היה הדבר. מעבר לזה ניתוח הנתונים מראה שקבוצת החלבון צרכה כ 2800 קלוריות וקבוצת החלבון הנמוך כ 2000 קלוריות בממוצע. בהחלט לא מספרים שמעידים חד משמעית על עודף קלורי (קבוצת החלבון הגבוה).

במחקר המשך של .Antonio et al ובוצע על 48 גברים ונשים מאומנים הנבדקים התבקשו להעלות את כמות החלבון שלהם ל 3.4 גרם לק״ג משקל גוף למשך 8 שבועות. הנבדקים הושוו אל מול קבוצת ביקורת שלא שינתה כלום בתזונה שלה וצרכה כ 2.3 גרם חלבון לק״ג משקל גוף. קבוצת החלבון הגבוה יצרה עודף קלורי של 490 קלוריות לערך שהגיעו מ 39% חלבון, 27% שומן ו 34% פחמימה. שתי הקבוצות עלו במסת הגוף הרזה שלהן בצורה זהה אך קבוצת החלבון הגבוה ירדה במסת השומן ב 1.6 ק״ג אל מול 0.3 ק״ג של קבוצת החלבון הרגיל. גם כאן ניתן לתהות על איכות המחקר ועל השאלה האם קבוצת החלבון הגבוה הייתה בעודף קלורי?

19.בשנת 2016 .Antonio et al ביצעו מחקר על 12 גברים מאומנים. במחקר, הנבדקים התבקשו להעלות את צריכת החלבון היומית שלהם ל 3.3 גרם לק״ג משקל גוף למשך 8 שבועות. בהשוואה לקבות הביקורת אשר צרכה כ 2.6 גרם חלבון לק״ג משקל גוף, קבוצת החלבון הגבוה צרכה כ 370 קלוריות נוספות. 2 הקבוצות 2 הקבוצות הראו שינויים זהים בהרכב הגוף אך 9 מ 12 הנבדקים בקבוצת החלבון הגבוה ירדו במסת השומן.

20.בשנת 2016 .Campbell et al ביצעו מחקר על 17 נשים מאומנות למשך 8 שבועות. הנבדקות חולקו לקבוצת חלבון גבוה (2.4 גרם חלבון לק״ג משקל גוף) ולקבוצת חלבון נמוך (1.2 גרם חלבון לק״ג משקל גוף). 2 הקבוצות התאמנו במהלך המחקר וקבוצת החלבון הגבוה צרכה כ 400 קלוריות יותר מאשר קבוצת החלבון הנמוך. 2 הקבוצות ירדו במסת השומן בצורה זהה אך קבוצת החלבון הגבוה עלתה יותר במסת הגוף הרזה. (בהצלחה למצוא את המחקר המקורי).

לסיכום: ההנחה שכמות עודפת של חלבון לא הופכת לשומן הינה הנחה מוטעית. למה? זה שחלבון בפני עצמו לא הופך לשומן לא אומר שבזמן של עודף קלורי שאר הנוטרייאנטים לא יהפכו לשומן! זה לא ממש משנה לאדם הסביר איזה רכיב הפך לשומן ואיזה לא. במחקר של Bray (מספר 16) אנחנו יכולים לראות בצורה ברורה שאין שום קשר בין כמות החלבון לכמות השומן. ז״א ברגע שהתקיים עודף קלורי גם התקיימה עלייה במסת השומן *באותה צורה*. זה נכון שיש השפעה של חלבון על מסת גוף רזה אבל אין אנו יודעים מהיכן מגיעה מסת הגוף הרזה הזאת (נוזלים?) כאשר אנחנו מדברים על אוכלוסיה שלא מתאמנת. כאשר אנחנו מתעסקים באנשים מאומנים, אין לנו מידע איכותי שיכול באמת להגיד לנו אם יש איזשהו סוג של יתרון מעל כמות חלבון מסוימת בתפריט. המחקרים שניסו לבדוק זאת לוקים בבעיות מתודולוגיות לא פשוטות ולדעתי לא באמת ניתן להסיק מהם משהו מיוחד. אנחנו כן יודעים שחלבון גבוה (כמה גבוה?) כן מספק יתרון בהרכב הגוף כאשר אנחנו מתאמנים אבל האם נצפה ליתרונות מיוחדים בכמויות גדולות מאוד? אין לדעת. חשוב לציין שככל הנראה היתרונות של חלבון מגיעים מאפקט תרמי גדול ובכך הוצאה אנרגטית גדולה יותר אולי יש השפעה על NEAT ועל דברים אחרים שאנחנו לא יודעים כרגע.

סיכום

כמו שאפשר לראות, רוב המחקרים מראים את אותו טרנד — עודף קלורי = עלייה במשקל ועלייה ממוצעת די זהה במסת השומן ובמסת הגוף הרזה (60%-70% שומן ן 30%-40% מסת גוף רזה). במחקרי האכלת יתר שהתבססו על חלבון גבוה בתפריט אנחנו אולי רואים טרנד מסוים לכיוון יחס מעט יותר טוב פר כמות קלורית (50%-60% שומן ו 40%-50% מסת גוף רזה). לפי המחקרים שראינו, מסת הגוף הרזה הזאת מורכבת מנוזלים ואל לנו לחשוב שללא גירוי מסוים לשרירים נצפה לעלייה פסיכית במסת השריר. ז״א שכל מי שמסיק שמסת גוף רזה = מסת שריר, שוגה. 
רוב רובם של המחקרים בוצעו על אוכלוסייה יושבנית ואחוז אפסי בוצע על אוכלוסיה מתאמנת. כמובן שזה קצת קשה לבצע הכללה בין 2 האוכלוסיות ועד שלא יהיה לנו מחקר נוסף לא נוכל לדעת מה קורה באמת. חשוב לשים לב שאין לנו הבדלים מיוחדים בהאכלות יתר בין תפריטים עשירים בפחמימות לכאלו שעשירים בשומנים.

טל בן משה

בוגר קורס מדריכי חדר כושר ואימון קטינים (וינגייט), בוגר קורס מדריכי חדר כושר בכירים, מאמן קרוספיט level 1, בוגר קורס מאמנים אישיים של acsm, מנהל של קבוצת הכושר ״מדברים על כושר ותזונה״. עוסק בהדרכה כ-18 שנה. בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ובשלבי תואר שני.