רגולציה של משקל הגוף (סט פוינט)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

במהלך ה 70 שנה האחורונות פותחו לא מעט תאוריות שניסו להסביר מדוע הגוף שלנו אוהב להשאר בטווח משקל מסוים. תאוריות אלו דומות אך שונות מאוד. המאמר הבא ינסה לעשות סדר בין 3 תאוריות מקובלות. סט פוינט, Settling Points ומודל מעורב.

טל בן משה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print
שיתוף ב twitter

תאוריית הסט פוינט

מודל הסט פוינט – מניח שרוב האנשים שמעו על המושג ״סט פוינט״ לרוב המושג הזה מודגש בהקשר של דיאטה. הכוונה העיקרית היא שישנה איזושהי נקודת איזון מסוימת שהגוף שלנו שואף להיות בה וכאשר אנחנו יורדים במשקל, הגוף דוחף אותנו בחזרה לאותה נקודה. הרעיון הנ״ל יכול להסביר מדוע לא מעט אנשים לא מצליחים לשמור על המשקל שלהם לאחר דיאטה ויש לו בסיס מסוים שרובו מגיע מבעלי חיים. לדוגמא: עכברים אשר הואכלו בתזונה דחוסה בנוטרייאנטים (בעיקר שומן וסוכר) עלו במשקל שלהם בצורה חסרת פרופורציות אבל כאשר הם הוחזרו לתזונה רגילה הם ירדו בחזרה במשקל באופן ספונטי. אותו דבר קרה כאשר מנעו מהם מזון והם ירדו במשקל, ברגע שאיפשרו להם לאכול שוב, הם עלו במשקל עד לאותה נקודה. 

מודל הסט פוינט מתייחס לרגולציה של משקל הגוף כבעלת בסיס ביולוגי מובהק ועוצמתי. ישנו איזשהו סוג של פידבק שהגוף מקבל ממאגרי האנרגיה שלו (גלוקוז, שומן, חלבון), ולפי פידבק שכזה מתקיימות אדפטציות שונות אשר מטרתן לשנות את הצריכה הקלוריות/ההוצאה האנרגטית שלנו בכדי שישמרו/יחזירו אותנו לאותה נקודת שיווי משקל. דוגמא קלאסית ודי מקובלת היא ״לפטין״. הורמון הלפטין מופרש ביחס ישיר לכמות השומן שיש לנו בגוף. יותר שומן = יותר לפטין, פחות שומן = פחות לפטין. בזמן דיאטה למשל ישנה ירידה במסת השומן שמשפיעה על רמות הלפטין, המוח מזהה רמות לפטין נמוכות ודוחף את הגוף בחזרה לנקודת שיווי המשקל על ידי ביצוע שינויים בהוצאה האנרגטית היומית (יורדת), על ידי שינויים ברמות השובע ועוד. כמובן שהמודל הזה מניח שקיים רכיב גנטי מובהק. אם נחשוב על זה, המודל הנ״ל לא מצליח להסביר בצורה טובה מדוע אנשים משמינים?

Settling Points

מודל ה Settling Points – כתחליף למודל הסט פוינט אשר לא מצליח להסביר בצורה מושלמת את הרגלוציה של משקל הגוף הוצע מודל אחר. מודל זה איננו מתייחס לנקודת שיווי משקל אחת אלא לכמה נקודות שיווי משקל פוטנציאליות שונות. כאשר אנחנו נמצאים במצב של אכילת יתר או דיאטה ישנו חוסר איזון בין הצריכה האנרגטית להוצאה האנרגטית. חוסר האיזון הנ״ל קטן יותר ויותר ככל שמסת הגוף הרזה משתנה עד אשר חוסר האיזון הזה מתבטל (הוצאה אנרגטית = הכנסה אנרגטית). לדוגמא: אנו יודעים שככל שאנחנו עולים במשקל כך ההוצאה האנרגטית גדלה וכאשר אנחנו יורדים במשקל ההוצאה האנרגטית יורדת ולכן הגוף ישאף להתייצב באותה נקודה שההוצאה שווה להכנסה הקלורית.

המודל הזה איננו מייחס חשיבות לפידבק ביולוגי כמו מודל הסט פוינט. יש כאן התייחסות להרכב הגוף כווסת של המשקל ובעיקר למסת הגוף הרזה שפעילה הרבה יותר מטבולית (מוציאה יותר אנרגיה במהלך היום). אנו יודעים שמסת הגוף הרזה עולה בזמן אכילת יתר ויורדת בזמן דיאטה ובכך משפיעה על שיווי המשקל האנרגטי. כמובן שמודל זה לא מתייחס למצבים שונים שבהם אנשים מתאמנים ובכך משפיעים באופן יזום על מסת הגוף הרזה שלהם, אבל הוא כן יודע להסביר מדוע אנשים לדוגמא משמינים עם ריבואנד לאחר דיאטה (מגיעים למשקל גבוה יותר ממה שהיו בו). הסיבה העיקרית לפי מודל זה היא שבזמן דיאטה מסת הגוף הרזה יורדת אך כאשר אותו אדם מתחיל להשמין בחזרה, מסת הגוף הרזה איננה עולה באותה פרופורציה שבה היא ירדה. לכן, עד אשר הגוף יחזיר את *כל* אותה מסת גוף רזה שירדה, אותו אדם לא יפסיק להשמין. קונספט זה נקרא ״Collateral Fattening”.

מודל מעורב

מודל מעורב – המודלים הקודמים לא יודעים להסביר היטב את האינטרקציה בין הגנים לבין הסביבה ולכן הוצע מודל שלישי. מודל זה משלב בין 2 המודלים הקיימים. לפי המודל המעורב, אין נקודה אחת שהגוף שלנו שואף להיות בה אלא הגוף יכול להמצא איפשהו בין 2 נקודות קיצון, האחת עליונה והשנייה תחתונה. לפי המודל המעורב המרחק בין 2 הנקודות הללו הוא ביולוגי (גנטי לדוגמא). הנקודה התחתונה היא ״נקודת הרעב״ שממנה הגוף לא רוצה לחרוג שכן תתקיים סכנה ממשית על החיים (בצדק או שלא) ואילו הנקודה העליונה מתייחסת ליכולת התפוקה של המיטוכונדריות שגם ממנה הגוף לא רוצה לחרוג.לפי המודל, הצריכה הקלורית שלנו בזמן אכילת יתר מושפעת ומווסתת ברובה על ידי הסביבה ובמידה פחותה על ידי גורמים ביולוגיים שונים ומצב הפוך קורה בזמן דיאטה. מצב שכזה יכול להסביר מדוע אנשים בכל זאת משמינים שכן הויסות הסביביתי הרבה יותר חלש מאשר הויסות הביולוגי.

סיכום

במשך השנים הוצעו כמה מודלים מעניינים לרגולציה של משקל הגוף. מודל הסט פוינט מתייחס לנקודת שיווי משקל אחת אשר מווסתת על ידי גורמים ביולוגיים. מודל ה ״Setelling points” אומר שאין נקודה אחת שבה הגוף מעדיף להיות אלא כמה נקודות שונות שמשתנות בהתאם לצריכה הקלורית וליחס בין מסת הגוף הרזה למסת השומן. מודל מעורב שמשלב בין 2 המודלים הקודמים ואומר שהגוף שלנו יכול להמצא בין 2 נקודות קיצון, עליונה ותחתונה. אף אחד מהמודלים הללו איננו יכול להסביר בצורה מושלמת את מה שקורה בתכלס. יש לנו עוד הרבה ללמוד ובעיקר להבין מדוע הסביבה שלנו שיבשה את הרגולציה הטבעית של משקל הגוף.

טל בן משה

בוגר קורס מדריכי חדר כושר ואימון קטינים (וינגייט), בוגר קורס מדריכי חדר כושר בכירים, מאמן קרוספיט level 1, בוגר קורס מאמנים אישיים של acsm, מנהל של קבוצת הכושר ״מדברים על כושר ותזונה״. עוסק בהדרכה כ-18 שנה. בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה ובשלבי תואר שני.